ירושת המשק החקלאי

תקנות האגודות השיתופיות (חברוּת), תשל”ג 1973 בסעיף 1, מגדירות מי הוא בעל משק:

 בעל משק” – מי שמחזיק כדין בעצמו או יחד עם אחרים במשק חקלאי כבעל, כחוכר או כחוכר משנה או כ”בר רשות” לתקופה בלתי קצובה או לשנה לפחות, של מוסד מיישב והאגודה או של האגודה כשאין מוסד מיישב;

חוק הירושה התשכ”ה 1965 בסעיף 114 , מסדיר חלוקת המשק החקלאי, להלן לשון החוק:

“(א) משק חקלאי שהוא יחידה שחלוקתה היתה פוגעת בכושר קיומה כמשק חקלאי העשוי לפרנס משפחה חקלאית, יימסר ליורש המוכן ומסוגל לקיימו, והוא יפצה את היורשים האחרים במידה ששווי המשק עולה על המגיע לו מן העזבון.

(ב) באין הסכמה בין היורשים בשאלה מי מהם מוכן ומסוגל לקיים את המשק חקלאי, מה הם הנכסים המהווים את המשק החקלאי, מהו שווי המשק לצורך החישוב בין היורשים ובדבר צורת הפיצוי ליורשים האחרים, זמני סילוקו והבטחתו, יחליט בית המשפט לפי הנסיבות.

(ג) היו שני יורשים או יותר, ובהם בן זוגו של המוריש, מוכנים ומסוגלים לקיים את המשק החקלאי,  בן זוגו של המוריש עדיף על יורשים אחרים.

(ד) היה יורש עובד במשק החקלאי בחיי המוריש או שהשקיע בו מהונו ולא קיבל תמורה כפי שאדם אחר היה מקבלה, יובא זאת בחשבון בקביעת הפיצוי האמור.”

אדם בחייו יכול לקבוע בצוואתו מי יירש אותו לאחר מותו רכושו, וכיצד יחולקו נכסיו לרבות נכסי המקרקעין אשר היו בבעלותו טרם מותו. ובהיעדר צוואה זכויות יורשיו מוסדרות בחוק הירושה. אולם, כאשר מדובר בנכס מקרקעין שמוגדר בחוק משק חקלאי המצב שונה.

חוק הירושה מבדיל את המצב בו אין צוואה כאשר מדובר במשק מקרקעין, וקובע הסדר ספציפי לעניין משק חקלאי“, השונה במהותו משאר נכסי המקרקעין; החוק אוסר חלוקה אשר פוגעת ביכולת הקיום של ה”משק החקלאי”.

חוק הירושה, מאפשר חלופות להורשת המשק החקלאי ליורש אחד בלבד שהינו או בן הזוג של המוריש שנותר בחיים או יורש חוקי אחר.

החלופה הראשונה הורשת המשק החקלאי ליורש שמסוגל לקיים את המשק החקלאי ולכן היורש של המשק החקלאי מחויב לפצות את שאר היורשים בשווי שלא יפחת משווי חלקם בעזבון.

החלופה השנייה כשיש מספר יורשים שמוכנים ומסוגלים לקיים את המשק החקלאי ואין הסכמה ביניהם, בית המשפט יכריע מי יירש את המשק החקלאי.

החלופה השלישית כשיש מספר יורשים ולמוריש המשק החקלאי יש בן זוג שנותר בחיים. בן הזוג מקבל עדיפות (מעין זכות קדימה) על פני יורשים אחרים.

החלופה הרביעית כאשר יורש חוקי עובד במשק החקלאי בחיי המוריש או שהשקיע מכספו במשק החקלאי ולא קיבל תמורה לתרומתו, תרומתו תשפיע על גובה הפיצוי שלו לעומת הפיצוי לשאר היורשים.

כשהמוריש במשק חקלאי לא הותיר אחריו צוואה, מוריש עפ”י חוק הירושה לבן זוגו שנותר בחיים או ליורש חוקי אחר. בראיית בית המשפט ובפסיקה החלוקה הינה פעולה הפוגעת בקיום הכלכלי של המשק החקלאי. ולכן, הלכה למעשה, התוצאה היא הורשת המשק החקלאי רק ליורש אחד.

מינהל מקרקעי ישראל (להלן: “המינהל” ו/או “ממ”י”) בהחלטתה מס’ 1 מיום 17/05/65 בסעיף 9, קבעה מדיניות כי זכויות חכירה בנחלה לא תחולקנה למספר יורשים אלא תועברנה ליורש אחד.

“סעיף 9: א) נפטר חוכר נחלה, לא תפוצל זכות החכירה על הקרקע בין היורשים והנחלה תוחזר לחזקת מינהל מקרקעי ישראל. היורשים יהיו זכאים לפיצוי עבור השקעות שנעשו בקרקע, בשעור השווה לערך הריאלי של הנחלה.

ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), לא תוחזר נחלה למינהל אם ימצא הסדר בין יורשי נחלה, על פיו יקבל את הנחלה אחד היורשים למשך כל תקופת החכירה לאחר שיוכח להנחת דעתו של מינהל מקרקעי ישראל כי לרשות היורש האמצעים והיכולת להמשיך בעיבוד הנחלה ביעילות.

באגודה שיתופית שהיא מושב עובדים לא תימסר הקרקע ליורשים, אלא בתאום עם האגודה”.

המינהל אינו בוחן את יכולת היורשים לקיים את המשק החקלאי ומעביר את זכויות החכירה לבן הזוג של המוריש שנותר בחיים. במקרים שאין בן זוג שנותר בחיים, המינהל מעביר את זכויות החכירה בהסכמה ליורש אחד וכשאין הסכמה בין היורשים המינהל מעביר את ההחלטה לבית המשפט.

מטרת חוק הירושה בסוגיית המשק החקלאי, היתה למנוע פגיעה בכושר קיומה הכלכלי של המשק החקלאי שעשוי לפרנס משפחה החקלאית ע”י פעולה של חלוקה למספר יורשים. אולם, המצב במשק במגזר החקלאי, מכיל בתוכו לא מעט משקים חקלאיים, אשר אין להם כושר קיום כלכלי.

החוק למעשה מפלה בין יורשים “רגילים” בנכסי מקרקעין אחרים, לבין יורשים של משק חקלאי, וכן מפלה בין היורשים החקלאיים בינם לבין עצמם, ומותיר רק 2 חלופות להורשת המשק החקלאי או לבן זוג שנותר בחיים או ליורש חוקי אחד שמסוגל לנהל את המשק כלכלית.

המינהל למעשה לא מאפשר אלטרנטיבה לחלוקה אחרת צודקת כאשר המשק אינו מתפקד כמשק החקלאי. אך כאשר בהסכם בין בעל הזכויות לבין המינהל ישנה התייחסות להעברת הזכויות במשק החקלאי בעת פטירתו, יחולו תנאי ההסכם לענין ירושת המשק החקלאי ויגברו על הוראות חוק הירושה. ולכן בפועל, ההסכם בין בעל הזכויות במשק חקלאי לבין המינהל גוברים על חוק הירושה.

לעיתים, בהסכמי המינהל מוסדרת העברת הזכויות לבן הזוג הנותר בחיים, וכל הוראה אחרת לא תתקיים, אלא בן הזוג שנותר בחיים יירש את המשק החקלאי של המוריש. כלומר הוראות ההסכם עם המינהל גוברות על רצון המוריש.

סגירת תפריט
בכל נושא משפטי ובשאלה משפטית, מומלץ להיוועץ עם עו"ד על מנת להבין את זכויותיכם, ולקבל את הייעוץ המקצועי המותאם למצב המשפטי שלכם.

לתיאום פגישת ייעוץ פנו למשרדנו בטלפון 077-5118115 או בווצאפ 050-7611611 או השאירו פרטים בטופס ונחזור אליכם בהקדם.